ים בכר, כרכום, הכפר הירוק

לא גדלתי בתנועה, הצטרפתי לשנת השירות במסלול מצטרפים בכיתה יב'.

בתור מי שחייה בפנימיה 4 שנים לפני  ממש חשבתי שזה יהיה בכלל לא שונה, שאני יודעת איך לחיות עם א/נשים ושזה לא כזה מסובך. אך טעיתי, זה היה ממש שונה ומאתגר והרבה דברים שלא חוויתי לפני כמו מציאות ששואפת להיות שיתופית והרבה יותר אקטיביסטית מאשר החיים בפנימיה וזו גם הייתה פעם ראשונה שהדרכתי שזה אולי אחד הדברים הכי קשים הכי מעניינים והכי טובים שקרו לי שאני הכי שמחה שעשיתי ועושה. ההדרכה שלי לא הייתה קלה בכלל הדרכתי נוער שרובו נמצא בסיכון ועברתי המון אירועים חריגים עם חניכים. מצבי קיצון שלי בתוך ההדרכה שקשה לי להבין איך אני קמה בבוקר לילדים/ות האלה שאני כל כך אוהבת אבל יכולים באותו הזמן לגרום לי להרגיש אבודה וחסרת אונים... הייתה לי את השותפה שלי למשימה שידעה לראות אותי ולא לוותר עליי ולעזור לי לפענח כל חניך ולא ליפול בדרך ולא להישבר, למדתי מההדרכה שלפעמים לא הכל עובד ולא מהמם כמו שרוצים- אבל לכל חניך מגיע שיהיו בשבילו ויילחמו עליו תמיד וזה התפקיד שאני רואה עם כל חניך... אני דיי בטוחה שלמדתי מהדרכה מה זה לאהוב מחדש, לאהוב חניך/ה זה לאהוב בלי תנאים ולהיות שם בשבילו/ה כמה שאפשר.
שמחה שעשיתי את הבחירה הזו, גם בהדרכה וגם בגרעין.יש לי את החניכים הכי מושלמים ביקום ויש לי על מי לסמוך בגרעין שלי ❤