ספיר מרטינז, חולון
החלטתי לצאת לשנת שירות כי רציתי להמשיך לחנך, להשפיע ולשנות . אלו דברים שהאמנתי בהם והיו חלק מחיי במהלך התיכון. והיה לי חשוב להמשיך עם העשייה הזאת לפני הגיוס לצה"ל.
בהתחלה המחשבה לחיות בבית מלא באנשים שאני לא מכירה, דיי הפחידה אותי.
איך יראו החיים בבית ואיך מסתדרים עם אנשים שיש להם הרגלים שונים משלי.
בתהליך לקראת השנת שירות, במפגשים השונים, לאט לאט הכרתי יותר את החברים שאיתם אני אגור, התחלנו לדמיין לשוחח ולהמציא כל מיני רעיונות לאיך יראו החיים יחד.
לא קל להצליח לשלב בין לחיות אחד עם השני לבין המשימה שלקחנו על עצמנו.
היום יום מאוד עמוס, עם הרבה מאוד דברים שאת רוצה להספיק, לשבת לדבר עם חברה, לדאוג לבית שחיים בו, ניקיון, קניות, בישולים ויחד עם זה, המון אחריות ודברים לעשות במשימה.
לא היה קל היה להפוך למדריכה של בני נוער, כמעט בגילי, להעביר להן פעולות ולהוות להם דוגמא, כשלפני רגע, אני הייתי במקומם. העובדה שהיינו חבורה של אנשים שעושים את אותה המשימה ביחד גם אם במקומות שונים אפשרה לנו להצליח בזה. זה נשמע כמו סיסמא אבל את אף פעם לא לבד. כי תמיד יש מישהו שדואג לך, מייעץ ועוזר. אם זה המדריכה, הרכז או חבר מהגרעין.
השנה הזאת מאוד ביגרה אותי, וגם את החברים שלי. הפכנו לאנשים מודעים יותר לסביבה, למה שקורה בחברה. הכרתי אנשים מדהימים.
