אופיר קינן, פרדסייה

 

השנה שלי בשנת השירות "חוות ההכשרה" במחניים הייתה השנה הקשה ביותר בחיי, והמדהימה ביותר.

השנה שבה התאהבתי בצפון, ובמיוחד במועצה אחת יפהפיה עם האנשים הכי חמים ומדהימים שזכיתי לפגוש. חניכים בכל הגילאים ובכל מיני צבעים שכל אחד ואחת מהם שבה את ליבי בדרכו שלו. רכזות שנותנות את הנשמה שלהן ומשקיעות את כל כולן בשביל החניכים והמושבים.

לקח לנו בצוות קצת זמן למצוא את עצמנו בתוך המועצה ולהבין איך להיות משמעותיים בשביל החניכים שלנו.
עברנו משברים רבים, ודווקא בזכותם למדנו לעבוד ביחד והצלחנו לעשות דברים גדולים ומרגשים , דברים שלא עשינו אף פעם, ולא קרו קודם במועצה.

למדתי שממשחק כדורגל או אולימפידה של חניכים ערבים, צ'רקסים, חילונים, דתיים ודרוזים לומדים הרבה יותר על קבלת האחר ועל שיוויון ערך האדם.

התאהבתי ב16 אנשים, שלימדו אותי כמה אפשר לאהוב גם במצבים הכי קשים ומפחידים, וגם ברגעים המצחיקים והאינטימיים. 16 אנשים שסמכו עליי ולימדו אותי לסמוך עליהם, ולא וויתרו עליי גם כשכמעט וויתרתי עליהם.

16 אנשים שישארו לי בלב לנצח לא משנה מה עברנו ומה עוד נעבור ביחד. החברים הכי טובים שלי, הגרעין שלי.