גאיה אלון, הוד השרון
הבחירה לצאת לשנת שירות בנוער העובד והלומד לא הייתה פשוטה בשבילי, אני זוכרת שהרבה אנשים הרימו גבה בהתחלה, ולא בדיוק הבינו את הבחירה שלי. ראו את זה בעיקר כוויתור. וויתור על שנה מהחיים, וויתור על תפקיד בצבא, צעד אחורה במסלול החיים הנורמטיבי של תיכון-צבא-אוניברסיטה.
בחרתי במקום בו אוכל להגשים את הערכים בהם אני מאמינה. לא רק לדבר עליהם, אלא לחנך אליהם, ולחיות אותם באמת.
במהלך השנה הדרכתי במרכז לקיום משותף ביפו, מוקד פעילות תנועתי, אחד מיני כמה ברחבי הארץ, בו חניכים ערבים ויהודים יחד.
האתגר שלי היה להחליט בתוך עצמי שהם חניכים לכל דבר לפרוש בפניהם את החלום, של מה הם יכולים להיות. להראות להם שהם מסוגלים, וליצור יחד איתם מציאות אחרת, של מה שהם היו רוצים שיהיה פה. אני חושבת שזה הדבר שהכי העצים אותי במשימה. היכולת ליצור מציאות אלטרנטיבית עבור בני הנוער בחברה.
קשה לדבר על קיום משותף, כשכתובות תג מחיר מתנוססות על קירות הבתים. אבל לפעמים לא צריך לדבר. לפעמים מספיק שאני מדריכה יהודייה מדריכה בני נוער ערבים, ולא כדי לעשות להם טובה. אני מזמינה אותם להיות חברים בתנועה. תנועת נוער גדולה ומגוונת, שיש בה מקום לכולם, שחברים בה בני נוער יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים, בדואים, עולים, אתיופים, רוסים, אשכנזים, מזרחים. תנועה שדורשת מהם, להביע ביקורת, ולקחת אחריות על החברה הישראלית.
